תכניות

איאן קרטיס

35 שנים למותו של איאן קרטיס, סולן Joy Divison
מאת: דןדן מטיוק


זה מוזר, אבל חילופי עשורים במחצית השנייה של המאה העשרים נטו להותיר חותם אלים על המוזיקה הפופולרית. זה מוזר מכיוון שאין שום סיבה ששינוי הקידומת ישנה גם את האופן בו מוזיקאים מייצרים את המוזיקה שלהם. אבל ככה לפחות מבקרי המוזיקה וההיסטוריונים של הרוק מדברים, וככה זה התקבע גם בדמיון הקולקטיבי של כולם; פיפטיז, סיקסטיז, סבנטיז. בשום תחום אחר (קולנוע, ספרות, ציור) הכותרות הללו לא מייצרות תמונה כל כך ברורה כמו במוזיקה פופולרית.

אולי המעבר הבוטה ביותר היה זה שבין שנות השבעים לשמונים, בין שאריות הסאונד האנאלוגי החם לקרירות והמלאכותיות של הסאונד האלקטרוני (ככה לפחות הולכת הקלישאה). ומי שבעיני רבים מייצג יותר מכל את המעבר/משבר הזה הוא ההרכב האנגלי Joy Divison שהיום מציינים 35 שנים למותו של איאן קרטיס, מי שהיה הסולן ומחבר השירים של ההרכב. קרטיס התאבד בגיל 23 וזו כמובן טרגדיה, אבל בשורות הבאות אציע לראות את קרטיס כדמות טראגית במובן הכי קלאסי של ההגדרה: כמי שהיה צריך לשלם בחייו על מנת להביא סדר חדש לעולם בו הוא פעל.

ל-Joy Divison, כמו להרבה הרכבים אחרים, לקח כמה סיבובים (החליפו שם וגם כמה חברי הרכב) עד שהם קיבלו את הצורה המוכרת שלהם: איאן קרטיס - סולן, ברנרד סאמנר - גיטרה, פיטר הוק - באס וסטיבן מוריס - תופים. ההשראה הישירה הייתה Sex Pistols שסאמנר והוק ראו בהופעה והבינו שלא צריך להיות אריק קלפטון בשביל לנגן גיטרה ולהקים להקה. ההקלטות הראשונות באמת ישבו בתוך גבולות הגזרה של הפאנק, אבל לקראת ההקלטות של האלבום הראשון החומרים החלו ללבוש צורה אחרת שתסמן את מה שיקרא בעקבותיהם "פוסט-פאנק":

 

 

 

 

Transmission כאן בהופעה חיה או כאילו חיה בטלוויזיה האנגלית. הגרסה באלבום כבר נשמעת שונה לחלוטין תחת ההשפעה של המפיק מרטין האנט. חברי הלהקה התבטאו בעבר שאת הסאונד הקר, המנוכר, "הגרמני" של האלבומים שלהם יש לייחס בראש ובראשונה להאנט. בעוד שהם ראו עצמם עדיין כחלק מהפאנק, האנט ברא להם צליל חדש ומאיים. נהוג להבין את הפאנק כהתרסה כנגד המורכבות המתנשאת של הרוק המתקדם או המונומנטאליות של רוק האצטדיונים של הסבנטיז. אבל אולי אפשר להבין אותו גם ביחס לעתיד לבוא, כהתרסה אחרונה של הרוק כנגד המכונה או הסאונד הממוכן שיאפיין את העשור הבא. אולי השבר האמיתי לא היה בין הרוק הממוסד לפאנק, אלא דווקא בין הפאנק לפוסט-פאנק?

 - She's lost Control

 

- Day of the Lords

 

קרטיס הוא כאמור הגיבור הטראגי של ההתרסה הזו. זה לא המקום להיכנס לדיון בטקסטים שלו, אבל נאמר שהם לא משאירים מקום לביטוי של האנושי שבבני האדם (גם חברי הלהקה האחרים לא ממש התייחסו לטקסטים שלו, ורק לאחר התאבדותו, הם חזרו לקרוא בשירים ונחרדו לגלות שהכול היה כבר שם). לאורך חייה הקצרים של הלהקה סבל קרטיס מהתקפים חמורים של אפילפסיה שבעקבותיהם נאבק גם בדיכאונות קשים. בגיל 23 בלבד, לפני יציאה למסע הופעות בארה"ב, התאבד קרטיס בתלייה. כמה חודשים לאחר מותו יצא האלבום השני של ההרכב ומתוכו השיר הכי מוכר של ההרכב שמסמן את הסאונד ששאר חברי ההרכב הנותרים יאמצו בהמשך דרכם.

 

נסיים עם השיר האהוב עלי של הלהקה. Ceremony מרכז בתוכו את כל הנאמר עד כה במעין קפסולה דחוסה. נכתב בערוב ימיו של קרטיס, הוא מעולם לא הוקלט כהלכה על ידי הלהקה אלא רק בהופעה חיה או כסקיצה. בהקלטות האלו קשה מאד להבין את השירה של קרטיס שמסומם מתרופות ומלמל את המילים. לאחר מותו, סאמנר (עכשיו כסולן), הוק ומוריס הקימו את New Order. ההרכב שיאמץ ויוביל את הסאונד האלקטרוני שיחולל מהפכה במוזיקה הפופולארית של האייטיז, ניגשים להקליט את השיר הזה, וגם להם כמה גרסאות שהחביבה עלי היא הראשונה, זו בה עדיין לא ברור לגמרי הכיוון שהם יקחו ויש בה שיווי משקל מצמרר ורגעי בין האנאלוגי לאלקטרוני שיבוא בחסות הקורבן של קרטיס.

 

 

 

 

עכשיו בגלגלצ
שני בירנבוים 12:00-14:00
עכשיו בגלגלצ
עשורים עם נוגה קליין 14:00-15:00
עכשיו בגלגלצ
גידי שפרוט 15:00-17:00
עכשיו בגלגלצ
לבנת בן חמו 17:00-19:00
עכשיו בגלגלצ
עידו פורת 19:00-21:00
עכשיו בגלגלצ
יואב קוטנר ואורלי יניב 21:00-22:00
קולות החיילים
ארכיון מצעדים
הטלפון שלנו: 1-800-800-918